אני לא חסיד גדול של "יום ההולדת ה-243" של אמן זה או אחר, אם כי אני מבין את ההגיון שמאחורי ההאחזות בתאריכים כדי לציין את פועלם של כל מיני אנשי-שם. ה-.B.B.C, לא מפתיע, עושה את זה בגדול – כל מה שרציתם, אם רציתם, לדעת על האיש שנתן את שמו לבוב דילן, לכבוד היובל למותו או משהו כזה.
http://www.bbc.co.uk/wales/dylanthomas/
ורק כדי לסבר את האוזן והעין, שני שירים שלו – בלי תרגום, אולי בפעם אחרת. (מי שרוצה לתרגם, מוזמן, כמובן.)
The Hand that Signed the Paper Felled a City
The hand that signed the paper felled a city;
Five sovereign fingers taxed the breath,
Doubled the globe of dead and halved a country;
These five kings did a king to death.The mighty hand leads to a sloping shoulder,
The finger joints are cramped with chalk;
A goose's quill has put an end to murder
That put an end to talk.The hand that signed the treaty bred a fever,
And famine grew, and locusts came;
Great is the hand the holds dominion over
Man by a scribbled name.The five kings count the dead but do not soften
The crusted wound nor pat the brow;
A hand rules pity as a hand rules heaven;
Hands have no tears to flow
Poem in October
It was my thirtieth year to heaven
Woke to my hearing from harbour and neighbour wood
And the mussel pooled and the heron Priested shore
The morning beckon
With water praying and call of seagull and rook
And the knock of sailing boats on the webbed wall
Myself to set foot
That second
In the still sleeping town and set forth.
My birthday began with the water-
Birds and the birds of the winged trees flying my name
Above the farms and the white horses
And I rose
In a rainy autumn
And walked abroad in shower of all my days
High tide and the heron dived when I took the road
Over the border
And the gates
Of the town closed as the town awoke.
A springful of larks in a rolling
Cloud and the roadside bushes brimming with whistling
Blackbirds and the sun of October
Summery
On the hill's shoulder,
Here were fond climates and sweet singers suddenly
Come in the morning where I wandered and listened
To the rain wringing
Wind blow cold
In the wood faraway under me.
Pale rain over the dwindling harbour
And over the sea wet church the size of a snail
With its horns through mist and the castle
Brown as owls
But all the gardens
Of spring and summer were blooming in the tall tales
Beyond the border and under the lark full cloud.
There could I marvel
My birthday
Away but the weather turned around.
It turned away from the blithe country
And down the other air and the blue altered sky
Streamed again a wonder of summer
With apples
Pears and red currants
And I saw in the turning so clearly a child's
Forgotten mornings when he walked with his mother
Through the parables
Of sunlight
And the legends of the green chapels
And the twice told fields of infancy
That his tears burned my cheeks and his heart moved in mine.
These were the woods the river and the sea
Where a boy
In the listening
Summertime of the dead whispered the truth of his joy
To the trees and the stones and the fish in the tide.
And the mystery
Sang alive
Still in the water and singing birds.
And there could I marvel my birthday
Away but the weather turned around. And the true
Joy of the long dead child sang burning
In the sun.
It was my thirtieth
Year to heaven stood there then in the summer noon
Though the town below lay leaved with October blood.
O may my heart's truth
Still be sung
On this high hill in a year's turning.
והנה קטע מהפרודיה של סימון וגרפנקל על דילן (בובי-צימי):
I knew a man his brain’s so small
Couldn’t think of nothing at all
Not the same as you and me
He doesn’t dig poetry
He is so un-hip that when you say Dylan
He thinks you are talking about Dylan Thomas
Who ever he was?
The man ain’t got no culture!
(A Simple Desultory Philipic )
היד שחתמה על המסמך חמסה עיר,
חמש אצבעות ריבוניות הטילו מס על הנשימה,
הכפילו את אדמת המוות וחצו לשתיים מדינה, כי
חמישה מלכים אלה מסרו למוות מלוכה.
היד רבת הכח מובילה לשיפולי כתף,
פרקי האצבעות מלאים בגיר ודחוסים,
נוצת אווז בדיו שמה קץ לרצח
ששם קץ לדיבורים.
היד שחתמה על ההסכם קצרה קדחת,
והרעב גדל, והארבה פשה;
מה נהדרת היא היד שלה שליטה על
האדם בשירבוטה של חתימה.
חמשת המלכים סופרים את המתים אבל לא מרככים
את הפצע המקריש או מנחמים את הלבבות;
יד גוזרת רחמים כפי שיד מושלת בשמים;
ידים לא זולגות דמעות.
שרוני ה. לא יעמוד בפיתוי. תרגום יפה, כעת גם לי מתחשק לתרגם אבל אין לי זמן. אולי מחר.
האמת היא שאין לי מושג מה זה cramped with chalk;
אבל לאור מה שמפיק מחולל השירה הרנדומלי של דילן תומס באתר הביביסי, לא הכל חייב להיות נהיר.
http://www.bbc.co.uk/wales/dylanthomas/rpg/
אחרי התחבטויות מרובות, החלטתי שהגיר כנראה מיועד לספוג שאריות דיו מקולמוס הנוצה הישן. אבל יתכן שאני לגמרי לא בכוון.
ביררתי את העניין של הגיר עם הסמכות העליונה בנושא, כלומר נ. היא אומרת ש:
"עם סוויבורן אתה יודע שזה קשקוש. עם דילן תומס אתה אף פעם לא בטוח, כי זה באמת קשקוש. זה אפילו לא קשקוש מןדרניסטי, כי זה מתחרז. "הכוח שמבעד לפתיל הירוק מניע את הפרח" יכול באותה מידה להיות "ג'ברווקי". אני חושבת שאת כל השירים הטובים ביותר של דילן תומס כתב ייטס (זאת אומרת, השירים שלו דומים, אבל יש להם משמעות.) וחוץ מזה דילן תומס שתה את עצמו למוות עם מרטיני בפאב הסוס הלבן בשדרות גריניץ'. (פעם הלכתי לשם עם א. ב-1987 אבל שתיתי בירה.) לאשתו קראו קאייטלין, ואני רואה בה אחראית באופן אישי למגפה הנוכחית של ילדות קטנות שקוראים להן קאייטלין.
חוץ מזה אני משוכנעת שהוא משורר גדול ואני פשוט לא מבינה."
אגב, ראיתי ברשת עוד נסיון הסבר שמקשר את אבקת הגיר עם האנשים הנשחקים, מעין אבק אדם.