דילן תומס

אני לא חסיד גדול של "יום ההולדת ה-243" של אמן זה או אחר, אם כי אני מבין את ההגיון שמאחורי ההאחזות בתאריכים כדי לציין את פועלם של כל מיני אנשי-שם. ה-.B.B.C, לא מפתיע, עושה את זה בגדול – כל מה שרציתם, אם רציתם, לדעת על האיש שנתן את שמו לבוב דילן, לכבוד היובל למותו או משהו כזה.

http://www.bbc.co.uk/wales/dylanthomas/

ורק כדי לסבר את האוזן והעין, שני שירים שלו – בלי תרגום, אולי בפעם אחרת. (מי שרוצה לתרגם, מוזמן, כמובן.)

The Hand that Signed the Paper Felled a City

The hand that signed the paper felled a city;
Five sovereign fingers taxed the breath,
Doubled the globe of dead and halved a country;
These five kings did a king to death.

The mighty hand leads to a sloping shoulder,
The finger joints are cramped with chalk;
A goose's quill has put an end to murder
That put an end to talk.

The hand that signed the treaty bred a fever,
And famine grew, and locusts came;
Great is the hand the holds dominion over
Man by a scribbled name.

The five kings count the dead but do not soften
The crusted wound nor pat the brow;
A hand rules pity as a hand rules heaven;
Hands have no tears to flow

Poem in October

It was my thirtieth year to heaven

Woke to my hearing from harbour and neighbour wood

And the mussel pooled and the heron Priested shore

The morning beckon

With water praying and call of seagull and rook

And the knock of sailing boats on the webbed wall

Myself to set foot

That second

In the still sleeping town and set forth.

My birthday began with the water-

Birds and the birds of the winged trees flying my name

Above the farms and the white horses

And I rose

In a rainy autumn

And walked abroad in shower of all my days

High tide and the heron dived when I took the road

Over the border

And the gates

Of the town closed as the town awoke.

A springful of larks in a rolling

Cloud and the roadside bushes brimming with whistling

Blackbirds and the sun of October

Summery

On the hill's shoulder,

Here were fond climates and sweet singers suddenly

Come in the morning where I wandered and listened

To the rain wringing

Wind blow cold

In the wood faraway under me.

Pale rain over the dwindling harbour

And over the sea wet church the size of a snail

With its horns through mist and the castle

Brown as owls

But all the gardens

Of spring and summer were blooming in the tall tales

Beyond the border and under the lark full cloud.

There could I marvel

My birthday

Away but the weather turned around.

It turned away from the blithe country

And down the other air and the blue altered sky

Streamed again a wonder of summer

With apples

Pears and red currants

And I saw in the turning so clearly a child's

Forgotten mornings when he walked with his mother

Through the parables

Of sunlight

And the legends of the green chapels

And the twice told fields of infancy

That his tears burned my cheeks and his heart moved in mine.

These were the woods the river and the sea

Where a boy

In the listening

Summertime of the dead whispered the truth of his joy

To the trees and the stones and the fish in the tide.

And the mystery

Sang alive

Still in the water and singing birds.

And there could I marvel my birthday

Away but the weather turned around. And the true

Joy of the long dead child sang burning

In the sun.

It was my thirtieth

Year to heaven stood there then in the summer noon

Though the town below lay leaved with October blood.

O may my heart's truth

Still be sung

On this high hill in a year's turning.

6 תגובות בנושא “דילן תומס”

  1. והנה קטע מהפרודיה של סימון וגרפנקל על דילן (בובי-צימי):
    I knew a man his brain’s so small
    Couldn’t think of nothing at all
    Not the same as you and me
    He doesn’t dig poetry
    He is so un-hip that when you say Dylan
    He thinks you are talking about Dylan Thomas
    Who ever he was?
    The man ain’t got no culture!
    (A Simple Desultory Philipic )

  2. היד שחתמה על המסמך חמסה עיר,
    חמש אצבעות ריבוניות הטילו מס על הנשימה,
    הכפילו את אדמת המוות וחצו לשתיים מדינה, כי
    חמישה מלכים אלה מסרו למוות מלוכה.

    היד רבת הכח מובילה לשיפולי כתף,
    פרקי האצבעות מלאים בגיר ודחוסים,
    נוצת אווז בדיו שמה קץ לרצח
    ששם קץ לדיבורים.

    היד שחתמה על ההסכם קצרה קדחת,
    והרעב גדל, והארבה פשה;
    מה נהדרת היא היד שלה שליטה על
    האדם בשירבוטה של חתימה.

    חמשת המלכים סופרים את המתים אבל לא מרככים
    את הפצע המקריש או מנחמים את הלבבות;
    יד גוזרת רחמים כפי שיד מושלת בשמים;
    ידים לא זולגות דמעות.

  3. שרוני ה. לא יעמוד בפיתוי. תרגום יפה, כעת גם לי מתחשק לתרגם אבל אין לי זמן. אולי מחר.
    האמת היא שאין לי מושג מה זה cramped with chalk;
    אבל לאור מה שמפיק מחולל השירה הרנדומלי של דילן תומס באתר הביביסי, לא הכל חייב להיות נהיר.
    http://www.bbc.co.uk/wales/dylanthomas/rpg/

  4. אחרי התחבטויות מרובות, החלטתי שהגיר כנראה מיועד לספוג שאריות דיו מקולמוס הנוצה הישן. אבל יתכן שאני לגמרי לא בכוון.

  5. ביררתי את העניין של הגיר עם הסמכות העליונה בנושא, כלומר נ. היא אומרת ש:
    "עם סוויבורן אתה יודע שזה קשקוש. עם דילן תומס אתה אף פעם לא בטוח, כי זה באמת קשקוש. זה אפילו לא קשקוש מןדרניסטי, כי זה מתחרז. "הכוח שמבעד לפתיל הירוק מניע את הפרח" יכול באותה מידה להיות "ג'ברווקי". אני חושבת שאת כל השירים הטובים ביותר של דילן תומס כתב ייטס (זאת אומרת, השירים שלו דומים, אבל יש להם משמעות.) וחוץ מזה דילן תומס שתה את עצמו למוות עם מרטיני בפאב הסוס הלבן בשדרות גריניץ'. (פעם הלכתי לשם עם א. ב-1987 אבל שתיתי בירה.) לאשתו קראו קאייטלין, ואני רואה בה אחראית באופן אישי למגפה הנוכחית של ילדות קטנות שקוראים להן קאייטלין.

    חוץ מזה אני משוכנעת שהוא משורר גדול ואני פשוט לא מבינה."

  6. אגב, ראיתי ברשת עוד נסיון הסבר שמקשר את אבקת הגיר עם האנשים הנשחקים, מעין אבק אדם.

השאר תגובה